גירושים כמערכת אקולוגית

האנתרופולוג גרגורי בייטסון הוא אחד התיאורטיקנים שהכי השפיעו על החשיבה שלי. כך הוא אמר: "הבעיות העיקריות של העולם הן התוצאה של ההבדל בין איך שהטבע עובד ואיך שאנשים חושבים". אנשים חושבים בטעות שבטבע החזק שורד. דרווין, למי שמכיר, מעולם לא אמר דבר כזה. דרווין אמר שזה שהכי מתאים את עצמו לסביבה, הוא זה ששורד. ובייטסון הציע משהו נוסף. בייטסון הציע שיחידת ההתבוננות שלנו כלל לא צריכה להיות הפרט אלא הסביבה. מה שמשנה אינו אם פרט זה או אחר למד לשרוד. מה שמשנה, וכך הטבע גם עובד, הוא איך שורדת סביבה שלמה. וסביבה שורדת כאשר הפרטים בתוכה מתאימים את עצמם אחד לשני ועובדים בשיתוף פעולה. סביבה מתפתחת כאשר היא מכבדת מגוון.
גם דרור זהר, אחד הדיירים ב"אדמה" ישוב אקולוגי, שאינו רשום, בגליל המערבי, חושב באופן דומה. הנה מה שהוא אמר בכתבה שפורסמה ב"הארץ": "חוסן אקולוגי מגיע ממגוון. לכל מין של חי וצומח יש אינטליגנציה מיוחדת. כשיש המון אינטליגנציה, יש יכולת תגובה, למשל מול ארבה, או וירוס. תשווה את זה עם מטע אבוקדו או שדה חיטה עם אינטליגנציה אפסית".
חקלאות מערבית אינה עסוקה במגוון. גם הרפואה. גם הכלכלה. מדע הרפואה, לדוגמא, מפתח תרופות "חזקות". כאלה ש"ינצחו" את התאים הסרטניים או את החיידקים. אבל החיידקים הם שורדים לא פחות טובים . וזנים חדשים של חיידקים, עמידים לחלוטין לאנטיביוטיקה, מתפתחים ושורדים באופנים ברי קיימא. אנחנו מנסים לנצח את הטבע, במקום לעבוד יחד איתו. מעטים המדענים שמתחילים כיום לחשוב באופן אחר, ולפתח תרופות, חקלאות או כלכלה שעובדים בשיתוף פעולה.
אותו דבר בגירושין.
ילדים מתפתחים כאשר הוריהם מכבדים מגוון ועובדים בשיתוף פעולה. ילדים קומלים כאשר כל אחד מההורים מנסה לשרוד דרך זה שהוא הופך להיות החזק. עורכי דין מוכרים ללקוחות שלהם את האשלייה של נצחון. בני משפחה מצטרפים למסעות השמצה וניצחון על הגרוש או הגרושה שרק לפני מספר חודשים הם אהבו וחשבו שהוא או היא הורים לא רעים כלל. פתאום צריך לנצח את האויב ולמנוע ממנו קשר עם הילדים.
אינני מתפלא שזאת דרך החשיבה של קרובי משפחה. הם למדו, כבר משחר ילדותם, שאהבה משמעותה נאמנות והזדהות מלאה עם קרובי המשפחה שלך. חבל רק שאינם מבינים שבאמת לאהוב את הילדים זה לאפשר להם את המגוון והשוני בין אמא לאבא. אינני מתפלא גם על עורכי הדין. זאת הייתה ההכשרה של רבים מהם.
אבל אני כן מתפלא על חלק מהמומחים, הפסיכולוגים, העוסי"ם והפסיכיאטרים שמתבקשים על ידי בתי המשפט לחוות את דעתם על מסוגלותם ההורית של כל אחד מההורים, ועל כך שאותם מומחים עצמם אינם מבינים שמסוגלות הורית היא לעיתים קרובות כלל לא מה שאנחנו צריכים לבדוק.
מסוגלות הורית בודקת את טיב ההורות של כל אחד משני ההורים ומשווה את ההורים אחד לשני. אך גם משפחה עם גירושין היא עדיין מערכת אקולוגית. לא יעזור בית דין להורים גרושים, גם אם הם שונאים את הגרוש שלהם ולא רוצים לראות או להפגש איתו אי פעם, העובדה שיש להם ילדים משותפים תשאיר אותם תמיד קשורים, מחוברים, משפיעים ומושפעים אחד על ומהשני.
פרמקלצ'ר "היא גישה חקלאית, שיטת תכנון סביבתי ופילוסופיה צרכנית המבוססת על תחזוקה של מערכות יצרניות בנות-קיימא הפועלות באמצעות משאבים זמינים בסביבה הטבעית המיידית". פרמקלצ'ר פועלת ל"יצירת הקשרים חיוניים בין המרכיבים השונים במערכת ויצירת שיתוף פעולה בין המרכיבים השונים: במערכת אקולוגית מבוססת – כדוגמת יער ראשוני או שונית אלמוגים – ישנם אינספור הקשרים בין כל המרכיבים: מארג המזון, מיקום, שעות פעילות של בעלי חיים וכו'. הקשרים אלו חיוניים ביצירת מערכת אקולוגית יציבה והפרמקלצ'ר תנסה לחקות יציבות זו בתכנון לטובת מערכות החיים האנושיות" (ויקיפדיה).
משפחה עם גירושים ממשיכה להיות מערכת. וההורים, למרות שהם חיים בשני בתים שונים, מחבלים או תומכים אחד בהורות של השני, לפי אופי שיתוף הפעולה ביניהם. שיתוף פעולה שיש בו כבוד למגוון, כלומר לשוני וליחודיות של ההורה השני, יכול לשדרג את רמת היכולת של שני ההורים ולהפוך את שניהם להורים טובים יותר. אי כבוד למגוון מוריד את המסוגלות ההורית של שני ההורים.
כאשר הורה גרוש יכול להאמין, להרגיש ולומר לעצמו ולילדיו מילים כגון: "איזה יופי שיש לך עוד בית ועוד הורה. כמה נפלא שההורה השני שלך מקפיד הרבה פחות ממני על ארוחות בריאות ועל לבוש חם, אבל מצד שני צוחק, משחק ויוצר אתכם יצירות אומנות." הוא מזמין את ילדיו לאהוב ולהעריך את אותו הורה. הוא מאפשר להם ליהנות ולהפיק ממנו יותר, וכשההורה השני חש זאת, זה מוציא ממנו את הכי טוב שיש לו. חישבו על כך. זאת מערכת של משובים. ילדים שאוהבים ומעריכים את ההורים שלהם, נוהגים עם ההורים שלהם באופן מכבד, ומוציאים מההורים שלהם הורות מיטיבה.
אבל הורים שמזלזלים, מודאגים, חרדים ומבקרים את התנהגותו של ההורה השני, משפיעים גם הם על ילדיהם. הם שולחים אל ההורה השני ילדים חרדים ומודאגים שמתקשים לשתף פעולה עם מה שכן יש להורה השני להציע. בכך הם מוציאים מההורה השני את הרע שבו.
ומומחים מטעם בית המשפט, כאשר הם בוחנים את טיב ההורות, חייבים לקחת את כל אלו בחשבון ולבדוק את המידה שבה שני ההורים מכבדים אחד את השני ומאפשרים לילדיהם ליהנות מההורות של ההורה השני. יש לזה חשיבות עליונה.
אני אסיים כאן בציטוט מחודש של דבריו של איבן בוסזורמני נאז', אחד מחלוצי הטיפול המשפחתי, ומי שלימד אותי טיפול משפחתי, שכבר ב 1992 אמר את הדברים הבאים: "בהחלטות לגבי משמורת, על בית המשפט לקחת בחשבון איזה הורה יהיה יותר מוכן ומסוגל לקיים את היחסים בין הילד להורה השני ועם הקרובים שלו. עליו לחפש אחר גמישות ואיזון ולא אחר עקרונות נוקשים ומוחלטים של מסוגלות הורית".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלפון: 04-9534473, נייד: 054-4355744, דוא”ל: amittai@megged.co.il