וסוף סוף חם עומד מול אביו נוח, ומעז לראות אותו

ושוב אני חוזר לעוול שנעשה לחם, לכנען בנו ולשאר צאצאי חם, ואני רוצה לנסות לתקן את העוול הזה, על ידי יצירת דיאלוג חדש ופורץ דרך, שבו חם יוציא את עצמו מעבדות לחירות.

הטקטס התנכ"י בתחילה, ומייד אחריו המשך הדיאלוג:

 

וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.  כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.  כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו.  כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.

ויהי מקץ עשרים שנה וייזכר חם את קללת אביו. ויבוא חם אל אביו ויאמר לו: אבי, וכי מדוע קיללת את בני כנען להיות עבד לאחיו?

ויאמר לו נח אביו, וכי מדוע אתה נזכר בדברים כה ישנים?

ויאמר חם אל אביו, יען כי בפרק ו בספר בראשית כתוב את הדברים האלה: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי, הכיצד זה שאיש צדיק כל כך כמו אבי נח, מעניש את נכדו, את בני היקר, בעונש כל כך כבד, למרות שמי שהתגלגל לו עירום בתוך אוהלו, שיכור, היית אתה, ולא אני ובוודאי שלא כנען. וכל מה שאני עשיתי זה במקרה לראות את ערוותך, ערווה שאתה, בשכרותך, הצגת לראווה בפני כל, בלי שום בושה.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, ענה לו נח.

אבא, כשאתה אומר לי שאינך יודע על מה אני מדבר, אתה מתכוון לזה שאתה מעולם לא התגוללת עירום באוהל שיכור, או לכך שמעולם לא הענשת את בני כנען?

זה היה לפני עשרים שנה. איך אתה מצפה ממני בכלל לזכור דבר כזה?

אז אתה לא זוכר שקיללת את בני להיות עבד לאחיו?

אני לא מבין מה זה חשוב עכשיו.

זה לא חשוב שקיללת את הבן שלי כנען להיות עבד לאחיו?

בטח אמרתי את זה בצחוק. אני באמת לא זוכר.

אז אבא, אני רוצה להגיד לך שאני דווקא מאוד זוכר. אני זוכר שהרגשתי מאוד אשם על זה. ואפילו לא בדיוק ידעתי במה אשמתי.

חם, אתה עושה פה עניין גדול מדי מכלום. עדיף שתעזוב את זה.

אבא, אתה קיללת אותו. ועד כמה שהבנתי, כאן בתנ"ך, קללות זה משהו שמתקבע לדורות רבים. כלומר, שבניו, ונכדיו וצאצאיו של כנען, כולם עומדים להיות עבדים לדורי דורות ומופלים לרעה בכל תחום ותחום, עד פחות או יותר אמצע המאה העשרים, לספירת הנוצרים.

חם, אתה מבלבל את המח שלי. תן לי לישון.

אבא, אני לא מתכון לוותר לך. אני רוצה שתתנצל ותבטל את הקללה.

חם, אני לא קיללתי אף אחד, ואם קיללתי, זה היה בצחוק, ואם זה היה ברצינות, אז זה בטח הגיע לך, אבל עכשיו אני כבר לא זוכר כלום

אוקי אבא, אני רואה עכשיו שאתה מנסה להתחמק לגמרי ממה שעשית. ואני גם רואה שאתה לא מוכן לקחת אחריות על זה. אבל אני רוצה להגיד לך שאני ראיתי אותך ואני רואה אותך. ראיתי איך שאז סירבת לקחת אחריות על זה שאתה השתכרת והתגוללת עירום על האדמה, עם מבושייך גלויים לעין כל, ובמקום להתבייש בכך, החלטת לקלל את כנען בני, ולגרום לו להרגיש בושה. ואני גם רואה כיצד היום אתה ממשיך לא לקחת אחריות על מעשייך.

ממה שאתה אומר לי חם, זה נשמע שאני אבא נורא ואיום. הפכת אותי למין מפלצת כזאת.

מה אתה חושב אבא, זה אני שהופך אותך למפלצת או שהמעשה שעשית היה נורא ואיום?

חם, אתה יודע כמה אתה תצער את אמא כשהיא תשמע איך דיברת אלי?

אבא, זה היה מהלך מתוחכם להכניס את אמא עכשיו. דרך זה שתגרום לי להרגיש לא נעים כלפי אמא, אתה רוצה להשתיק אותי?

חם, אתה כנראה לא שמעת על "כבד את אביך ואת אימך"

אבא, אני דווקא חושב שאני מכבד אותך יותר, כשאני מדבר איתך דברי אמת, ולא ממשיך להסתיר.

אני לא יודע על מה אתה כל כך כועס. מה בדיוק אתה רוצה? אתה רוצה שכולם ישנאו אותי? אתה רוצה להמריד את האחים שלך נגדי?

למה שארצה להמריד את האחים שלי נגדך?

כל הילדות שלך טענת שאני מעדיף אותם על פניך. וזה מעולם לא היה נכון. אני אוהב את כל הילדים שלי אותו דבר.

יכול להיות, אבא, שבאמת נח לך לאהוב יותר את מי שלא מעז להתעמת איתך ולומר לך את האמת

טוב, זה כבר יותר מדי, אתה כנראה שונא אותי. ולי אין מה לעשות בקשר לזה.

קודם כל דווקא יש לך מה לעשות. לקחת אחריות, להתנצל, ולבטל את הקללה. אבל אתה לא רוצה בכך. וחוץ מזה, אני באמת לא צריך ממך דבר.

אני מבין עכשיו כמה דברים. הראשון הוא שמעולם לא פגעתי בך. ושבני כנען, בוודאי ובוודאי שלא פגע בך. אני מבין גם שחלק מההרגשה הרעה שלי נובעת מזה ששתקתי כשקיללת את כנען בני. לא אמרתי כלום. ובכך שלא אמרתי כלום, אישרתי את הקללה. אז עכשיו אני בעצמי מסיר את הקללה מבני וצאצאי שלא פגעו מעולם באף אחד. אתם בסדר גמור. אתם אהובים ורצויים. זה המסר שאני מעביר להם.

ולך, רק אסיים ואומר שאני סוף סוף מסתכל לאמת בעיניים, ואני מסתכל גם לך בעיניים. ואני רואה. וזה שאני רואה, זה מה שמוציא אותי מעבדות לחירות.

 

לסיכום: המסר של נוח הוא שעבדות היא התוצאה של ראיית הערווה של הוריך, ראיית חולשותיהם. האמת היא שההפך הוא הנכון. אתה משחרר את עצמך מעבדות רק כאשר אתה מסכים להתבונן ולהתעמת עם ערוות וחולשת הוריך.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלפון: 04-9534473, נייד: 054-4355744, דוא”ל: amittai@megged.co.il