פסיכותרפיה מבוססת מובחנות מבנה קונפליקט

פסיכותרפיה מבוססת מובחנות (פמ"ם) מאמינה ותומכת ביכולתו של האדם להיות מחובר לרצונותיו וערכיו ונאמן לעצמו בתוך קשרים משמעותיים. היא מבקשת לסייע למטופל לחיות חיים שבהם הצרכים של שייכות, אהבה וקשר באים לידי ביטוי במקביל לצרכים של אוטונומיה ואינדיבידואליות.

פסיכותרפיה מבוססת מובחנות מניחה את קיומה הפוטנציאלי של מהות (עצמי אמיתי) אצל כל אדם. מהות זו עטופה בשכבות של מבנים אישיותיים שהאדם רכש במהלך חייו. מבנים אישיותיים אלה אומנם משרתים את האדם באדפטציה לחברה, אך מונעים ממנו לחיות חיים אותנטיים. החתירה לקראת חיים אותנטיים כוללת חיכוך ומאבק ודורשת מהאדם עמידה איתנה אל מול הציפייה של סביבתו לקונפורמיות.

הנחות יסוד:

  1. אנשים הם חזקים הרבה יותר מאשר הם מאמינים ומאשר רוב הגישות המקובלות מאמינות. "הפגיעות" ו"השבירות" שמטפלים וגישות מסוימות מיחסים למטופלים היא מוגזמת.
  2. בעיות ותסמינים אינם התוצאה של "חסכים" מהילדות, כלומר הם אינם תוצאה של מה שהיה חסר. בעיות ותסמינים הם התוצאה של מה שמתרחש בהווה של המטופל, לא פחות ממה שהתרחש בעברו. כמו כן, התרומה של העבר לבעיות ותסמינים אינה במה שהיה חסר, אלא במה שכן היה. לעיתים האהבה שהורינו נתנו לה מחבלת בנו הרבה יותר מהאהבה שלא קיבלנו.
  3. תסמינים, מחלות פיזיות וקשיים נפשיים אינם הבעיה. הם פתרון. תסמינים פיזיים ונפשיים הם הכלים שהאדם מצא כדי להתמודד עם מצבי חיים מורכבים. קיומם מעיד על חוזק ולא על חולשה (וחוזק הוא לרוב הפוך מעוצמה אמיתית).
  4. אנשים אינם רק "סובלים" מהתסמינים שלהם, הם גם נהנים ומשתמשים בתסמינים כדי לתמרן אחרים. כדי לעזור למטופל להשתחרר מהם, המטפל חייב לראות את התסמין או הבעיה בהקשר הרחב יותר שבו הם משרתים את המטופל.
  5. מטופלים מספרים לנו סיפור. הם "מוכרים" לנו נקודת מבט, או הקשר מסוים, דרכו הם מעוניינים שנתבונן בבעיה. אם נתבונן במטופלים מתוך ההקשר שהם מציעים, לעולם לא נוכל לסייע להם. לעיתים קרובות הקשר (קונטקסט) משחרר מציג את הבעיה באופן הפוך לחלוטין מהסיפור שהמטופל סיפר בתחילה (אישה מוכה, שרגילה לראות את עצמה כקורבן, יכולה, לדוגמא, לזהות בטיפול את כל האופנים המתוחכמים שבהם היא מתמרנת את בעלה).
  6. לעיתים קרובות הקשר (קונטקסט) כובל הוא דווקא הקשר מקובל חברתית ותרבותית. הקשרים מקובלים חברתית ותרבותית אחראיים על היווצרותם של בעיות ותסמינים רבים (אישה חרדית שמקבלת מסרים שאסור לה לבטא את המיניות והנשיות שלה מפתחת הפרעה כפייתית טורדנית). ולכן עובד בגישה של פסיכותרפיה מבוססת מובחנות חייב להיות ביקורתי כלפי החברה בה הוא חי. פמ"ם היא, לעיתים, מעשה של מרד.
  7. כל הפעלת כוח ולחץ מביאה מולה התנגדות שווה בעוצמתה להפעלת הכוח. כאשר המטופלים שלנו מתמרנים את סביבתם ומפעילים על הסביבה לחץ להשתנות, הסביבה בתמורה מפעילה גם עליהם לחץ. ולהפך. על המטפל להתבונן בפעולת הגומלין בין הכוחות כדי להבין טוב יותר את התמונה המלאה.
  8. "אינך יכול שלא לתקשר" כתב וואצלוויק. ולכן "בעיות בתקשורת" הם אשליה. אנשים תמיד מתקשרים עם סביבתם וסביבתם מבינה אותם, הרבה יותר מאשר אנו נוטים להאמין. מטפל בגישה של מובחנות תמיד מניח שהתקשורת קיימת (שתיקות, לדוגמא, הן דרך מצוינת להגיד המון).
  9. רוב האינפורמציה החשובה אינה עוברת דרך מילים אלא דרך שפת גוף (מחוות גופניות, הבעות פנים וטון קול) וכן דרך מערכת היחסים שנוצרת בין אנשים. הישענות גדולה מדי על המילים שהמטופל מספר היא דרך בדוקה לכישלון בהבנת המתרחש.
  10. יכולת אמפטית טובה כוללת הרבה יותר מאשר תשומת לב ל"רגשות השבירים" (עצב, פגיעות, עלבון וחוסר אונים) של המטופל. היא כוללת גם תשומת לב לכוונות הגלויות והנסתרות של המטופל ובמיוחד למה שהמטופל יוצר אצל הסביבה שלו.
  11. התנהגותו של המטופל עם המטפל היא שיקוף מדויק למדי להתנהגותו עם אחרים משמעותיים בסביבתו. הרגשות שמתעוררים אצל המטפל הם, על פי רוב, גם הרגשות שהמטופל מעורר אצל הסובבים אותו. המטפל יכול לעשות שימוש מצוין במידע הזה.
  12. מטפל בגישה של מובחנות מעמת את המטופל עם תרומתו למצב, עם המניפולציות שהוא עושה לסביבתו, עם חוסר ההגינות והאגוצנטריות שלו, ועם דברים נוספים שראויים לחרטה.
  13. עימות, הומור, ביקורת ישירה, העמדה במקום, במקביל לקשב ולנוכחות, כל אלו הם כלים עיקריים ומשמעותיים בעבודתו של המטפל בגישה מבוססת מובחנות.
  14. מטפל בגישה מבוססת מובחנות לוקח 100% אחריות על המקצועיות שלו, אבל 0% אחריות על תוצאות מעשיו. גישה זו משחררת את המטפל להתערב באופן יצירתי ויעיל הרבה יותר ומשחררת את המטופל לקחת אחריות מלאה על חייו שלו (ולהפסיק להאשים אחרים, כולל המטפל, בכישלונותיו).