מיפוי מיינד טראומטי

מהו מיפוי מיינד טראומטי

ומה קורה במפגש בין המוח של תוקפן למוח של קורבן

דמיינו את התמונה הבאה: שתי בנות, בנות 8 ו 9 גרות עם אבא שלהן לבדן, אחרי שאמא מתה ממנת יתר. אביו של האבא, הסבא של הילדות, ושני האחים שלו, הדודים של הבנות, גרים בדירה בקרבת מקום. מדי סופ"ש אבא לוקח את הבנות שלו לביקור אצל הסבא והדודים. על השולחן מונחים מגזינים של פורנוגרפיה. הילדות, בתמימות, לוקחות את אחד המגזינים ומתחילות לעלעל בו. הדודים יושבים משועשעים. הם דוחפים מרפקים אחד לצלעות השני ומתפוצצים מצחוק. הדודים והסבא מסתכלים גם על אבא ובמבטם דוחקים בו להשתתף בחגיגה. אבא קצת נבוך. הוא לא מצטרף מייד. אבל בסופו של דבר, גם הוא מחניק צחוק עם אחיו ואביו.

על מה הצחוק? אתם מוזמנים לנסות לענות בעצמכם.

עכשיו, חישבו על הבנות. הן יושבות שם. מעלעלות במגזין עם תמונות עירום בוטות. הן קולטות את הצחקוקים מסביב לשולחן. הן קולטות שסבא שלהן והדודים שלהן מאוד משועשעים מזה שהן מסתכלות בתמונות עירום שאינן מתאימות, באופן ברור לחלוטין, לגילן. והן גם קולטות שאבא שלהן צוחק גם הוא. אבא שלהן מביא אותן למקום שבו מגזינים כאלה מונחים באופן גלוי על השולחן בסלון. אבא שלהן אינו מזיז את המגזינים מהשולחן. אבא שלהן מצטרף, בתחילה במבוכה, ואחר כך בלעדיה, לצחוקים על יד השולחן.

מה עובר לילדות הללו בראש? מה נחרט בחשיבה שלהן? אילו מסקנות הילדות הללו יסיקו על גברים, על נשים, על מיניות, על אבא שלהן, על ביטחון? ומה יקרה לבנות הללו בקשר שלהן עם גברים בעתיד?

ד"ר דויד סנרש הוא המפתח של גישה טיפולית עדכנית בשם CNT. כלומר Crucible Neurobiological Therapy. מי שמכיר אותי יודע שאני עוכב אחר עבודתו בעקביות בשנים האחרונות. בעיני הוא המטפל והתיאורטיקן המשמעותי ופורץ הדרך החשוב ביותר שפועל כיום. לפני שבועיים שולי אשתי ואנוכי היינו אצלו בהשתלמות בת שישה ימים בהלמשטדט שבגרמניה.

ולגבי הסיפור מלמעלה, סנרש טוען שחוויה כגון זו, ועוד מספר סוגים של חוויות, יוצרים מצב שהוא מכנה "מוח ספגטי". המוח, או המיינד, של הילדות הקטנות הללו פשוט אינו יכול באמת להבין ולעשות סדר במה שהוא קולט. מה שחברי המשפחה של הילדות הללו עושים זו התנהגות שהיא "מגעילה" באופן מוסרי. באופן טבעי התנהגות כזו צריכה להפעיל מנגנון במוח, שמתחיל להיחקר, שנקרא "תגובת גועל". זוהי תגובה בריאה אל מול מעשים מגעילים. תגובה שהמקור שלה הוא בגועל פיזי מפני אוכל רקוב או ריח של אדם מת, לדוגמא. תפקידה ההישרדותי הוא להרחיק אותנו מהדבר המגעיל. תגובה הישרדותית זו התפתחה במהלך האבולוציה, וכיום היא גורמת לנו להירתע גם מהתנהגויות שהן מגעילות באופן מוסרי.

אך מה יקרה לתגובת הגועל של הילדות הללו? כדי לאפשר לבנות הללו לחיות "בשלום" עם אבא שלהן, תגובת הגועל הבריאה של הבנות תצטרך להשתנות או אולי להיכחד לחלוטין. כלומר, כדי לשרוד בחברת אביהן, המטפל היחיד שלהן, יצטרכו הבנות לעוות את תפיסת המציאות שלהן. כלומר להפסיק לחשוב באופן בהיר. לעיוות חשיבה כזה יהיו תוצאות חריפות ומשמעותיות על הבריאות הנפשית של הילדות ועל היכולת שלהן לקיים קשרים עם אנשים, עם עצמן ועם גברים. יותר מכך, לעיוות חשיבה כזה תהיה השפעה גם על הפיזיולוגיה של המוח עצמו. המוח עצמו ישתנה כתוצאה מעיוותי חשיבה שחוזרים על עצמם לאורך תקופה ארוכה.

האם ניתן לטפל בעיוותי חשיבה אלה? איך ניתן לזהות אותם בטיפול? מה ההשפעות שלהן על חיי המטופלים שלנו ועל חיינו? עד כמה התופעה הזאת נפוצה?

אלה חלק מהשאלות שאתייחס אליהם בבלוג הזה.

 

תגובה אחת על "מיפוי מיינד טראומטי"

  • הילה מגד הגיב:

    הי אמיתי, אני לא מצליחה לקרא את סוף הכתבה. איך אני מגיעה לבלוג שלך? נרשמתי בעבר….
    הילה מגד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נייד: 058-4355744, דוא”ל: [email protected]